<h1>מחזור ויטרי סימן ר"ל</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ואני הכותב שאלתי זה כמה שנים על זה. לר' אשר בר' משולם מלונייל. והא לך תשובתו, אשר שאלת ואמרת כי ברכת הלל ברכה לבטלה היא לא היא. ועוד עד שאתה תמה על ברכת הלל. למה לא תתמה על ברכת קדוש ושהחיינו שאנו עושין בשני ימים של גלויות. ואעפ"י שאין אנו עושין אלא בעבור מנהג אבותינו דהא אנן השתא ידעי' בקיבועא דירחא כדמוכח בפ"ק דביצה. וראייה לדבר יום הכיפורים שהוא עשירי ליום טוב ראשון של ראש השנה וכן שביעי של ערבה. אלמ' כל מנהג צריך לעשות כמנהג האבות וכן בהלל צריך לברך. כי אף הברכה מן המנהג הוא כדאמרי' לא יתחיל. ופר"ח לא יתחיל ברכה מכלל דרבים מתחילין. ונ"ל דהיינו טעמ' דנהגו לברך בהלל שלא יראה כקורא הלל בלא זמנו ואמרינן בפרק הקורא האו' הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ובכל יום לאו דוקא אלא בכל יום שאינו זמנו קאמ' ואחריו נמי תיקנו ברכה. שאינו כברכת הפירות וברכת (המינות) [המצות] שהרי מאריך בה הרבה. (כקידוש) [כקידוש] והבדלה ואינו מטבע קצר. עד כאן תשובתו. ומיהו יש להשיב דלאו ראייה כלל מקידוש שני ימים של גלויות. דהא משום דלא ליתי. אי גזרו שמדא לאיסורא דאורייתא הוא דאחמור ומיהו ליום הכיפורים נמי משום חומרא (הא) [הוא] דהא ידעינן השתא בקיבועא דירח' ועבדי' הכא והכא לחומרא. אלא בהלל דראש חדש דלא דאוריית' הוייא דומייא דערבה דהוא מנהג נביאים דליכא למיחש כלל לאיסורא דאורייתא. הילכך כל עיקרא דתקנתא מנהגא דרבנן הוא. וכדא' (חדא) [הוא] דקא מדלגי דלוגי סבר לאפסוקינהו א' ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. אלמ' שלא היה מנהג בכל המקומות. ולא פשט מנהגו במקום רב. א"כ לא מברכין עליה מן הדין. אבל אחומר שני ימים של גלויות פשט חומרייהו בכל ישר' משום דלא ליתי לידי איסורא דאוריית' וכל עיקרן אטו דאוריית'. הילכך אפילו שניהם כאילו הן מן התורה לכל דבר. וסייעתא לרבי' שלמה בר' יצחק עד כאן תוספת. ת'.
